בני סולומון מרצה על חוסן נפשי וכלים להתמודדות עם משבר

חוסן נפשי: מה זה ואיך בונים אותו במשבר

חוסן נפשי (או בשם המקובל השני, חוסן מנטלי) הוא לא תכונה שנולדים איתה. הוא יכולת שנבנית, מתאמנת ומתחזקת עם הזמן.

חוסן נפשי - הוא לא היכולת שלא להישבר, אלא למצוא נקודת אחיזה כשהקרקע רועדת
חוסן נפשי - למצוא נקודת אחיזה כשהקרקע רועדת

חוסן נפשי הוא לא היכולת לא להישבר.

בעיניי, חוסן הוא היכולת למצוא בתוכנו נקודת אחיזה גם כשהחיים מטלטלים אותנו.

לפעמים זו תקופה אישית קשה. לפעמים זה משבר משפחתי. לפעמים שינוי גדול בעבודה. ולפעמים זו מציאות לאומית שמערערת את תחושת הביטחון של כולנו.

בכל אחד מהמקרים האלה עולה אותה שאלה פשוטה ולא פשוטה בכלל:

איך ממשיכים מכאן?

המאמר הזה נכתב גם עבור אנשים שעוברים תקופה אישית מורכבת, וגם עבור מנהלים, מובילי צוותים וקהילות שמנסים להחזיק אנשים בתוך שינוי, עומס ואי ודאות.

בקצרה

חוסן נפשי הוא לא מצב שבו לא כואב לנו.

הוא היכולת להמשיך לבחור, לנוע, לבקש עזרה ולמצוא משמעות גם כשהמציאות משתנה.

במאמר הזה תמצאו חמישה כלים פשוטים לבניית חוסן אישי וארגוני, וכלים ראשונים לזיהוי נקודות האחיזה שמחזיקות אותנו בזמן משבר.

במאמר הזה

  • מה זה חוסן נפשי, באמת
  • האם חוסן הוא מולד או נרכש
  • מהם עוגנים אישיים
  • חמישה כלים לבניית חוסן
  • הקשר בין חוסן אישי לחוסן ארגוני
  • מאיפה מתחילים היום

מה זה חוסן נפשי, באמת

המילה חוסן מתורגמת ל-Resilience. במקור, זו מילה שמגיעה מעולם החומרים והפיזיקה: היכולת של חומר לחזור לצורתו אחרי שהופעל עליו לחץ.

אבל אצל בני אדם זה לא כל כך פשוט. אדם שעובר משבר לא תמיד "חוזר למה שהיה". ולפעמים גם לא נכון לצפות ממנו לחזור בדיוק לאותו מקום.

חוסן נפשי הוא לא חזרה אחורה. הוא היכולת להמשיך לחיות, לבחור, לתפקד, להרגיש ולמצוא משמעות גם כשהקרקע רועדת.

לא כי לא כואב. לא כי הכל הסתדר. אלא כי בתוך הכאב נוצר לאט לאט מרחב קטן של בחירה.

חוסן לא נמדד בכך שאדם לא נשבר. הוא נמדד ביכולת שלו לנוע בתוך השבר, ולא להישאר קפוא בתוכו.

האם חוסן נפשי הוא תכונה מולדת או יכולת נרכשת

יש אנשים שנראים לנו "חזקים מטבעם". הם מתאוששים מהר יותר, מגיבים רגוע יותר, מצליחים לתפקד גם כשקשה.

אבל חוסן הוא לא רק תכונה שנולדים איתה.

מהניסיון שלי, גם בעבודה עם אנשים באימון אישי וגם בעבודה עם מנהלים וארגונים, חוסן הוא יכולת שאפשר לפתח.

אפשר ללמוד לעצור לפני תגובה. אפשר ללמוד לווסת רגשות. אפשר ללמוד לבקש עזרה. אפשר ללמוד לזהות מה מחזיק אותנו. אפשר ללמוד למצוא משמעות גם בתוך מציאות שלא בחרנו בה.

זה לא קורה ביום אחד. חוסן לא נבנה ממשפט יפה או מהרצאה אחת. הוא נבנה דרך תרגול, מודעות, שיחה ובחירות קטנות.

שוב ושוב אנחנו חוזרים לשאלה:

מה עדיין בידיים שלי?

אלה החדשות הטובות. גם מי שמרגיש שאין לו חוסן יכול להתחיל לבנות אותו. לא בבת אחת. לא בכוח. צעד אחרי צעד.

עוגנים אישיים: מה מחזיק אותנו כשהכל זז

בכל משבר יש רגע שבו דברים שפעם נראו יציבים מתחילים לזוז.

השגרה משתנה. תחושת הביטחון מתערערת. התפקידים משתנים. לפעמים גם הזהות שלנו עוברת טלטלה.

במקומות האלה חשוב לשאול:

מה מחזיק אותי?

עוגן אישי הוא כל דבר שנותן לנו תחושת קביעות בתוך מציאות לא יציבה.

זה יכול להיות אדם קרוב. שגרה יומית קטנה. ערך שאנחנו חיים לפיו. אמונה. מקום שמרגיש בית. תפקיד שיש לו משמעות עבורנו. או פעולה פשוטה שאנחנו חוזרים אליה שוב ושוב.

לפעמים רק בזמן משבר אנחנו מגלים מה באמת מחזיק אותנו. אנשים מגלים שדברים שחשבו שיחזיקו, לא תמיד החזיקו. ולפעמים דווקא משהו קטן, כמעט יומיומי, הפך לעמוד תווך.

שיחה קבועה עם אדם קרוב. הליכה בבוקר. כתיבה. תפילה. אחריות כלפי מישהו אחר. עבודה שיש בה ערך. או החלטה קטנה לקום ולעשות את הדבר הבא.

חלק מבניית חוסן הוא לא לחכות למשבר הבא. אפשר להתחיל כבר עכשיו לזהות את העוגנים שלנו, לחזק אותם, ולוודא שכל החיים שלנו לא נשענים רק על דבר אחד.

חמישה כלים לבניית חוסן נפשי (מודל מעשי)

זה לא בדיוק "מודל חוסן נפשי" בגרסה אקדמית סגורה. אלה חמישה כלים שאני חוזר אליהם שוב ושוב בהרצאות, בסדנאות ובעבודה אימונית. הם לא נוסחה קסומה, לא מוחקים כאב ולא מבטיחים שהכול יסתדר.

אבל הם יכולים לתת נקודת אחיזה. הם מתאימים גם לאדם פרטי בתוך משבר, וגם למנהל שמוביל צוות בתקופה מורכבת.

1. עצירה לפני תגובה

ברגע משבר, המוח רץ מהר. הוא רוצה לפתור. לברוח. להגיב. להיאחז במשהו. לפעמים התגובה הראשונה שלנו מגיעה מתוך פחד, כעס או הצפה.

עצירה קצרה לפני תגובה מחזירה לנו משהו מאוד חשוב:

את הבחירה.

זו יכולה להיות נשימה אחת. כמה שניות של שקט. משפט פנימי כמו "רגע, אני לא חייב להגיב עכשיו".

זה נשמע קטן, אבל זו התחלה של חוסן. במקום שהמציאות תפעיל אותנו באופן אוטומטי, אנחנו מתחילים לפגוש אותה עם מעט יותר מודעות.

2. להפריד בין מה שקרה לבין מה שאני בוחר לעשות

יש דברים שאנחנו לא בוחרים. לא את המשבר. לא את האובדן. לא את השינוי שנכפה עלינו. לא תמיד את המציאות שנקלענו אליה.

אבל בתוך מה שלא בחרנו, נשאר לעיתים מרחב קטן של בחירה. ויקטור פרנקל דיבר על החופש האחרון של האדם: היכולת לבחור את עמדתו מול המציאות, גם כשהמציאות קשה מאוד.

זו לא אמירה פשוטה. ובטח לא אמירה שאומרים לאדם מבחוץ בקלות. אבל כשאדם מצליח, בקצב שלו, לזהות שיש פער קטן בין מה שקרה לבין מה שהוא בוחר לעשות עכשיו, משהו מתחיל לזוז.

לא הכול בידיים שלנו. אבל לא הכול נלקח מאיתנו.

השאלה היא לא רק "מה קרה לי". אלא גם:

מה אני בוחר לעשות עם הצעד הבא?

3. לחפש משמעות בתוך הקושי

כשאנחנו בתוך משבר, אחת השאלות הראשונות שעולות היא: למה זה קרה? זו שאלה טבעית. אנושית. לפעמים היא גם בלתי נמנעת.

אבל לא תמיד יש לה תשובה שיכולה להרגיע את הלב. במקומות כאלה, לפעמים אפשר להתחיל לשאול שאלה אחרת: מה עכשיו חשוב לי? איזה אדם אני רוצה להיות בתוך זה? למי אני יכול להיות משמעותי? איזה ערך אני יכול להמשיך להביא, גם עכשיו?

זו לא הכחשה של הכאב. זו לא קפיצה מהירה ל"הכול בסדר". זו דרך לפתוח פתח קטן קדימה.

כאן נכנסת גם גישתו של ויקטור פרנקל והלוגותרפיה: האדם לא תמיד יכול לשנות את נסיבות חייו, אבל הוא יכול לחפש משמעות בתוך הדרך שבה הוא פוגש אותן.

לפעמים המשמעות היא גדולה. לפעמים היא קטנה מאוד. לקום בבוקר. להיות שם בשביל ילד. להחזיק צוות. להתקשר למישהו. לעשות פעולה אחת שיש בה ערך.

משמעות לא תמיד מגיעה כתשובה גדולה. לפעמים היא מתגלה בצעד הבא.

רוצים לפתוח שיחה כזו בארגון או בקהילה שלכם?

ההרצאה "משמעות בעין הסערה" עוסקת בדיוק בשאלות האלה. היא משלבת סיפור אישי, גישתו של ויקטור פרנקל וכלים אימוניים ופרקטיים להתמודדות עם משבר, שינוי ואי ודאות. מתאים לארגונים, צוותים, קהילות, רשויות ומתנ"סים שמבקשים לפתוח שיח אנושי ומקצועי על חוסן, משמעות ובחירה.

4. לבנות מעגלי תמיכה

אף אחד לא בונה חוסן לבד. גם האנשים החזקים ביותר צריכים אנשים אחרים. מישהו שאפשר לדבר איתו. מישהו שלא ממהר לתקן. מישהו שמקשיב. מישהו שמזכיר לנו שאנחנו לא לבד.

במשבר, הנטייה הטבעית של חלק מהאנשים היא להיסגר. להחזיק לבד. לא להכביד. לא להראות חולשה.

אבל בקשת עזרה היא לא חולשה. היא מיומנות של חוסן.

גם בארגונים זה נכון. צוות שיש בו אמון, שפה פתוחה ותחושת שייכות יכול להתמודד טוב יותר עם שינוי. לא כי אין קושי, אלא כי אנשים מרגישים שהם לא עוברים אותו לבד. מנהל לא צריך להיות מטפל. אבל הוא כן יכול ליצור מרחב שבו מותר לדבר, לשאול, לעצור, ולזכור שמאחורי כל תפקיד יש אדם.

5. לבחור צעד אחד קטן

במשבר גדול, המחשבה על "לפתור את הכול" יכולה לשתק. יותר מדי שאלות. יותר מדי עומס. יותר מדי אי ודאות.

לכן לפעמים הדבר הנכון הוא לא לחפש פתרון גדול, אלא צעד קטן.

מה הדבר האחד שאני יכול לעשות היום?

לא השבוע. לא השנה. היום.

שיחת טלפון. סידור קטן. הליכה קצרה. כתיבה של מחשבה. פנייה לעזרה. החלטה אחת. פעולה אחת שמחזירה מעט תחושת שליטה.

צעד קטן לא פותר את כל הכאב. אבל הוא מזכיר לנו שאנחנו עדיין בתנועה. ובתוך משבר, תנועה היא דבר חשוב.

חוסן אישי וחוסן ארגוני

במשך שנים עבדתי בארגונים גלובליים, בתפקידים ניהוליים ובסביבות של שינוי, לחץ ואי ודאות. עם השנים הבנתי שחוסן אישי וחוסן ארגוני קשורים זה בזה הרבה יותר ממה שנדמה.

ארגון לא יכול להיות חסין אם האנשים שבו מרגישים לבד, מוצפים או חסרי משמעות. ומצד שני, אדם בתוך ארגון יכול להתחזק מאוד כשהוא מרגיש שיש סביבו שפה, אמון, מנהיגות ותחושת שייכות.

הכלים דומים. ההקשר שונה.

באדם הפרטי, החוסן מתחיל בשאלה: מה מחזיק אותי? בארגון, השאלה מתרחבת: מה מחזיק אותנו יחד?

מנהל שמצליח לפתח חוסן אישי, ולדבר עליו בצורה אנושית ולא סיסמתית, יכול להשפיע מאוד על הצוות שלו. הוא לא צריך להעמיד פנים שאין משבר. הוא לא צריך להגיד שהכול בסדר. הוא כן יכול להראות שאפשר לעצור, לדבר, לבחור, ולמצוא יחד דרך לעבור את התקופה.

צוות כזה לא רק "מתפקד". הוא לומד משהו על עצמו. על האמון. על השייכות. על היכולת להתמודד עם שינוי. על המשמעות של להיות יחד גם כשהמציאות לא יציבה.

אם אתם שוקלים לפתוח שיח כזה בארגון או בקהילה, כדאי לקרוא גם על איך לבחור הרצאה על חוסן ומשמעות - מה חשוב לבדוק לפני שמזמינים מרצה, ואיך לוודא שהמפגש באמת מתאים לקהל שלכם.

אז איך ממשיכים מכאן?

בתחילת המאמר שאלתי את השאלה הזו. לא במקרה.

זו השאלה שחוזרת שוב ושוב, אצל אנשים שעוברים תקופה קשה, אצל מנהלים שמובילים צוות בתוך אי ודאות, ואצלי, בתוך הסיפור האישי שלי.

אין לה תשובה אחת. אין לה נוסחה. אבל יש לה כיוון.

ממשיכים בעצירה קטנה לפני התגובה הבאה. ממשיכים בשאלה מה עדיין בידיים שלנו. ממשיכים בזיהוי של מה שמחזיק אותנו, גם כשנדמה שהכל זז. ממשיכים בבקשת עזרה כשצריך. ממשיכים בצעד אחד קטן, גם כשהשאר עוד לא ברור.

חוסן הוא לא מקום שמגיעים אליו. הוא הדרך עצמה. הוא הבחירה לזוז עוד קצת, גם כשקשה, גם כשלא הכל ברור, גם כשהתשובות הגדולות עוד לא כאן.

ממשיכים מכאן צעד אחד בכל פעם.

שאלות ותשובות על חוסן נפשי

מה זה חוסן נפשי?

חוסן נפשי הוא היכולת להמשיך לתפקד, לבחור ולמצוא משמעות גם כשהמציאות מטלטלת. הוא לא היעדר כאב ולא חזרה למה שהיה לפני המשבר, אלא היכולת לזוז בתוך השבר במקום להישאר קפואים בו.

האם חוסן נפשי הוא תכונה מולדת או נרכשת?

חוסן הוא בעיקר יכולת נרכשת. יש אנשים שנראים חזקים יותר מטבעם, אבל חוסן נבנה דרך תרגול, מודעות, קשרים תומכים ובחירות קטנות שחוזרות על עצמן לאורך זמן.

האם חוסן נפשי וחוסן מנטלי הם אותו דבר?

בשפה היומיומית שני המושגים משמשים כמעט זהה. שניהם מתייחסים ליכולת להתמודד עם לחץ, אי ודאות ומשבר בלי לאבד את היכולת לבחור ולפעול.

איך מתחילים לבנות חוסן נפשי?

מתחילים בעצירה קצרה לפני תגובה, בזיהוי העוגנים האישיים שמחזיקים אותנו, בבקשת עזרה כשצריך, ובבחירה בצעד קטן אחד היום. חוסן לא נבנה במשפט אחד אלא בהצטברות של פעולות קטנות.

מה זה עוגן אישי?

עוגן אישי הוא כל דבר שנותן תחושת קביעות בתוך מציאות לא יציבה: אדם קרוב, שגרה יומית, ערך שאנחנו חיים לפיו, מקום שמרגיש בית, או פעולה יומיומית שחוזרת על עצמה.

לתיאום הרצאה או סדנה

ההרצאה "משמעות בעין הסערה" משלבת סיפור אישי, גישתו של ויקטור פרנקל וכלים אימוניים ופרקטיים להתמודדות עם משבר, שינוי ואי ודאות. היא מתאימה לארגונים, צוותים, קהילות, רשויות ומתנ"סים שמבקשים לפתוח שיח אנושי ומקצועי על חוסן, משמעות ובחירה. לתיאום הרצאה או סדנה, אפשר ליצור קשר דרך האתר.