שחיקה בעבודה: מה קורה כשאנשים מאבדים את תחושת המשמעות?

יש אנשים שקמים בבוקר, הולכים לעבודה, משתתפים בישיבות, מקבלים החלטות, עומדים ביעדים ואפילו מצליחים מאוד במה שהם עושים.

מבחוץ הכול נראה בסדר.

אבל בפנים משהו השתנה.

ההתלהבות שהייתה פעם כבר אינה שם. דברים שבעבר עוררו סקרנות הפכו לעוד משימה שצריך לסיים. לפעמים גם ההצלחות כבר לא מרגשות כמו פעם.

לא בהכרח משום שהעבודה הפסיקה להיות חשובה, ולא בהכרח משום שאותם אנשים הפסיקו לאהוב את מה שהם עושים.

לפעמים הם פשוט איבדו בדרך את הקשר לשאלה: בשביל מה אני עושה את כל זה?

ובישראל של השנים האחרונות, לשאלה הזאת נוסף משקל אחר.

מאז שבעה באוקטובר אנחנו חיים במציאות שמעמיסה עלינו הרבה מעבר לשגרת העבודה המוכרת. מלחמה ממושכת, מילואים שחוזרים ומשבשים את החיים, דאגה לבני משפחה, אזעקות, חוסר ודאות, מתח בבית, ולעיתים גם מערכות יחסים שמשלמות מחיר על כל מה שעובר עלינו.

אנשים מגיעים בבוקר לעבודה, אבל לא משאירים את כל זה מחוץ לדלת.

הם ממשיכים לתפקד, לקבל החלטות ולעמוד במשימות, כשחלק לא קטן מהכוחות שלהם כבר מושקע בהתמודדות עם מה שמתרחש מסביב.

ולפעמים, כשאנחנו שואלים מדוע אנשים נשחקים, אנחנו שוכחים כמה הם כבר נושאים איתם עוד לפני שהתחיל יום העבודה.

כששחיקה היא יותר מעייפות

במשך כארבעים שנה עבדתי בעולם ההייטק, בחברות ישראליות ובינלאומיות, עם מנהלים, עובדים וצוותים מתרבויות שונות.

הכרתי סביבות עבודה תובעניות, לחצים עסקיים, שינויים ארגוניים, יעדים שאפתניים ואת התחושה שתמיד יש עוד משהו שצריך להספיק.

למדתי שבני אדם מסוגלים להתמודד עם עומס גדול, במיוחד כשהם מבינים מדוע המאמצים שלהם חשובים.

אבל כשנעלמת תחושת המשמעות, גם משימות שהיו פעם מעניינות עלולות להפוך למעמסה.

כמובן, לא כל שחיקה נובעת מאובדן משמעות.

לפעמים פשוט עובדים יותר מדי. לפעמים התנאים אינם סבירים, אין מספיק כוח אדם, הגבולות בין העבודה לבית היטשטשו או שהעובד מרגיש שאין לו השפעה על החלטות שנוגעות לחייו.

במצבים כאלה לא יעזור לומר לאנשים שהם צריכים למצוא משמעות.

צריך גם לטפל בתנאים שיוצרים את השחיקה.

אבל לצד האחריות הארגונית, יש עוד שאלה שראוי לתת לה מקום: מה מחזיק אותנו מבפנים, גם כשהמציאות אינה פשוטה?

גם המחקר מצביע על חשיבות המשמעות

הפסיכולוג הארגוני אדם גרנט בדק במחקר שפורסם בשנת 2008 בכתב העת Journal of Applied Psychology, בשלושה ניסויי שדה, כיצד ההבנה שלעבודה שלנו יש השפעה חיובית על אחרים קשורה לביצועים. באחד הניסויים, עובדים בגיוס תרומות למלגות שנחשפו לתרומה הממשית של עבודתם לסטודנטים שיפרו את ביצועיהם בהשוואה לקבוצות ביקורת.

מטא־אנליזה שפורסמה ב-2019 וסיכמה 44 מחקרים שכללו 23,144 משתתפים מצאה קשרים חזקים בין עבודה הנתפסת כבעלת משמעות לבין מעורבות, מחויבות ושביעות רצון מהעבודה. הקשר למדדי ביצוע היה מתון יותר.

חשוב לדייק: מתאם אינו הוכחה לסיבתיות, וניסוי מוצלח בסביבת עבודה אחת אינו מבטיח את אותה התוצאה בכל ארגון.

ובכל זאת, יש כאן תובנה שמנהלים צריכים להכיר: לא תמיד די להסביר לעובד מה עליו לעשות. כדאי לעזור לו להבין גם למה זה חשוב, ולמי העבודה שלו תורמת.

מה למדתי מוויקטור פרנקל

ויקטור פרנקל, הפסיכיאטר ומייסד הלוגותרפיה, הציב את החיפוש אחר משמעות במרכז ההבנה שלו את האדם.

אחת התובנות החשובות שאני לוקח ממנו היא שמשמעות אינה חייבת להגיע מאירוע גדול או מהישג יוצא דופן.

אנחנו יכולים למצוא אותה בעשייה שלנו, בקשרים שלנו עם אנשים ובדרך שבה אנחנו בוחרים להתייחס למציאות, במיוחד כאשר איננו יכולים לשנות חלק ממנה.

כשחושבים על כך בעולם העבודה, נפתחות שאלות מעניינות.

האם אני רואה רק את המשימות שאני צריך לסיים, או גם את האנשים שהעבודה שלי משפיעה עליהם?

האם אני עסוק רק במה שמצפים ממני לעשות, או שאני מצליח לזהות גם את מה שחשוב לי בתוך העשייה?

והאם בתוך כל מה שאינני שולט בו, עדיין נשאר משהו קטן שבו אני יכול לבחור?

אלו שאלות שאינן מחליפות שינוי ארגוני נדרש. הן יכולות לעזור לנו לגלות מחדש את המקום שלנו בתוך המציאות.

שלוש דרכים לחזור ולפגוש משמעות בעבודה

פרנקל תיאר שלוש דרכים מרכזיות לגילוי משמעות. עם השנים גיליתי עד כמה אפשר לחבר אותן גם לחיי העבודה.

1. משמעות דרך עשייה ויצירה

לפעמים אנחנו כל כך עסוקים ברשימת המשימות, שאנחנו שוכחים את התרומה שלהן.

מה באמת משתנה בזכות מה שאני עושה?

למי אני עוזר? איזה ערך אני יוצר?

לא כל עובד צריך להציל את העולם. גם פתרון בעיה של לקוח, עזרה לעמית או עבודה שנעשית מתוך אחריות ומקצועיות יכולים לשאת משמעות.

אולי המשימה עצמה לא השתנתה, אבל הדרך שבה אני רואה אותה כן.

2. משמעות דרך מפגש וקשר אנושי

אחד הדברים החשובים שלמדתי בעבודה עם אנשים הוא שבסופו של דבר, אנשים זוכרים אנשים.

את המנהל שראה אותם בתקופה קשה.

את העמית שנשאר לעזור.

את מי שהקשיב באמת, גם כשהיה עסוק.

בתוך העומס היומיומי קל מאוד להתייחס לעבודה רק במונחים של תפוקות, תהליכים ומדדים.

אבל ארגון הוא קודם כול אנשים.

ולפעמים רגע קטן של אכפתיות מחזיר לנו תחושת משמעות ששום דוח ביצועים אינו יכול לתת.

בתי הילי האמינה מאוד בלראות את האנשים שסביבה. היא לא השאירה אף אחד בצל.

זה אחד הדברים שאני נושא איתי ממנה. גם היום, כשאני פוגש אנשים בהרצאות, אני נזכר עד כמה משמעות יכולה להימצא במשהו פשוט לכאורה: לראות את האדם שלידנו.

3. משמעות דרך העמדה שאנחנו בוחרים

זאת אולי הדרך המאתגרת ביותר.

לא תמיד אנחנו יכולים לבחור את המנהל שלנו, את החלטות הארגון, את מצב השוק או את השינויים שמתרחשים סביבנו.

אבל לא בכל מצב נעלמת גם האפשרות לבחור את העמדה שלנו.

איך אני מגיב? במה אני בוחר להתמקד? האם יש משהו קטן שאני יכול לעשות אחרת?

חשוב לי להדגיש: בחירה בעמדה אינה השלמה עם תנאי עבודה פוגעניים, ואינה דרישה להישאר במקום שאינו טוב לנו.

לפעמים הבחירה המשמעותית ביותר היא דווקא להציב גבול, לבקש עזרה, ליזום שיחה או להחליט שהגיע הזמן לשינוי.

העניין הוא לא לשכנע את עצמנו שהכול בסדר.

העניין הוא לזהות היכן בכל זאת נשארת לנו אפשרות לפעול.

ומה תפקיד המנהלים?

מנהלים אינם יכולים להעניק משמעות לעובדים שלהם כאילו הייתה עוד הטבה בארגון.

המשמעות היא אישית.

אבל הם בהחלט יכולים ליצור סביבה שבה קל יותר למצוא אותה.

מנהל שמסביר את ה"למה" מאחורי העבודה, ולא רק את ה"מה", עוזר לאנשים לראות את התמונה הרחבה.

מנהלת שמכירה בתרומה של עובד ולא רק בתוצאה הסופית, מחזקת את תחושת הערך שלו.

ארגון שמאפשר לאנשים להשפיע, שמקשיב לקשיים אמיתיים ושמתייחס ברצינות לעומס ולשחיקה, יוצר תנאים טובים יותר לאנשים שרוצים להרגיש שייכים ומשמעותיים.

זה לא דורש בהכרח תוכנית ארגונית גדולה.

לפעמים זה מתחיל בשיחה אחת טובה.

אבל חשוב שהשיחה הזאת תוביל גם למעשים, ולא תסתיים בעוד סיסמה יפה על הקיר.

צעד קטן אחד שאפשר להתחיל ממנו

בהרצאות שלי אני מזמין אנשים לא להסתפק בהבנה של רעיון, אלא לחשוב מה אפשר לעשות איתו.

אז הנה הצעה פשוטה.

בסוף יום העבודה, במקום לשאול רק מה הספקתם לעשות, שאלו את עצמכם שלוש שאלות:

• איזה דבר שעשיתי היום היה בעל ערך בעיניי?
• האם היה היום אדם שהצלחתי לעזור לו, או מישהו שעזר לי?
• מהו דבר קטן אחד שאוכל לעשות מחר כדי להרגיש מחובר יותר למה שחשוב לי?

לא חייבת להיות תשובה גדולה.

ולפעמים גם אין תשובה. גם זה בסדר.

המטרה אינה להוסיף עוד מטלה ליום העבודה, אלא לנסות להסתכל על היום שלנו קצת אחרת.

משמעות לא מבטלת את הקושי. היא יכולה לתת לנו כיוון.

מאז שבעה באוקטובר 2023, היום שבו נרצחה בתי הילי, המושג משמעות קיבל בחיי עומק אחר לגמרי.

אני לא מדבר עליו כרעיון יפה מתוך ספר.

אני חי בכל יום עם הכאב על אובדנה של הילי, ועם הגעגוע אליה, שלא עוזב ולא נעלם. יש ימים שבהם הכאב והגעגוע מציפים אותי בעוצמות שקשה לתאר במילים, ויש ימים שבהם הם נוכחים בכל רגע, גם כשאני ממשיך בעשייה ובשגרת החיים.

ובתוך כל זה אני לומד, בכל יום מחדש, למצוא משמעות. לא במקום הכאב, לא כדי לשכוח או להתרחק ממנו, אלא לצידו.

זאת אינה דרך קלה, ולא תמיד יש לי תשובות. אבל היא מאפשרת לי לבחור כיצד אני רוצה להמשיך לחיות, מה חשוב לי לעשות, ואיך אני יכול להמשיך להשפיע על חייהם של אחרים.

הדרך הזאת הובילה אותי גם להרצאה "משמעות בעין הסערה", שבה אני משלב את סיפור חיי עם עקרונות הלוגותרפיה וכלים מעשיים שאפשר לקחת לחיי היומיום.

אני לא מאמין שאפשר לפתור כל קושי באמצעות שינוי מחשבה. החיים מורכבים הרבה יותר מזה.

אבל אני מאמין שיש ערך גדול בלשאול לא רק מה קורה לי, אלא גם מה החיים מבקשים ממני עכשיו.

ובעולם העבודה, שבו אנחנו מבלים חלק משמעותי כל כך מחיינו, זו שאלה שכדאי לפנות לה מקום.

אולי לא נוכל לשנות מחר את כל מה שמכביד עלינו.

אבל לפעמים נוכל למצוא מחדש אדם, ערך או מעשה שמזכירים לנו למה אנחנו כאן.

ומשם יכול להתחיל שינוי.

מקורות מחקריים

1. Grant, A. M. (2008). The Significance of Task Significance: Job Performance Effects, Relational Mechanisms, and Boundary Conditions. Journal of Applied Psychology, 93(1), 108–124. https://doi.org/10.1037/0021-9010.93.1.108
2. Allan, B. A., Batz-Barbarich, C., Sterling, H. M., & Tay, L. (2019). Outcomes of Meaningful Work: A Meta-Analysis. Journal of Management Studies, 56(3), 500–528. https://doi.org/10.1111/joms.12406